כיצד מתבטאת רשלנות רפואית בהריון?

בשנים האחרונות מוגשות תביעות רבות נגד רופאים ומוסדות רפואיים עקב רשלנות רפואית במעקב היריון. מדובר באחד התחומים בהם רשלנות רפואית עלולה לגרום לנזקים קשים ביותר, ולפיכך על הרופא המבצע את מעקב ההיריון להקפיד הקפדה רבה על ביצוע כל הבדיקות הדרושות, וכן על פענוח ואבחון נכון של התוצאות ובמידת הצורך הפניה לגורם מתאים, למשל מרפאה להיריון בסיכון גבוה.

רשלנות רפואית בהיריון עלולה להתבטא, למשל, באי הפניה לבדיקות הכרחיות, כגון בדיקת חלבון עוברי, בדיקת מי שפיר (כאשר קיימת התוויה רפואית לכך או כאשר גיל האישה 35 ומעלה), בדיקות דם וסקירת מערכות בסיסית או מורחבת.

תחום נוסף בו מוגשות תביעות רבות בגין רשלנות רפואית הינו אי אבחון מומים בבדיקות אולטרסאונד, ובעיקר בסקירות מערכות, ואי אבחון פיגור בגדילת העובר, העלול להוות אינדיקציה למומים כגון תסמונת דאון ותסמונות גנטיות.
כמו כן, תיתכן רשלנות רפואית שעניינה אי הפנייה לבדיקות גנטיות, הן לפני ההיריון (למשל, במקרה בו ההורים פנו לייעוץ גנטי) והן במהלכו.

חשוב לדעת כי מחלות בהן חולה האישה במהלך הריונה, בעיקר בשליש הראשון והשני, עלולות לגרום לעובר לנזקים קשים. לכן, בטרם הכניסה להיריון מומלץ לוודא שהאישה מחוסנת נגד מחלת האדמת, ובמידת הצורך לקבל חיסון. תביעות רבות הוגשו נגד רופאים אשר לא אבחנו או לא ייחסו חשיבות למחלת האדמת בה לקתה האם במהלך ההיריון, וכתוצאה מכך נדבק העובר באדמת ונולד עם נזקים קשים.

בשנת 1986 הכיר בית המשפט העליון, בפרשת "זייצוב", באחריותו של רופא כלפי הורים וילדם, במקרה בו התרשלותו של הרופא גרמה ללידתו של קטין בעל מום, כאשר לולא אותה התרשלות, לא היה הקטין נולד כלל. הכרה זו איננה מובנת מאליה, כיוון שכשהמדובר במומים מולדים, מניעת הנזק מחייבת למעשה הפסקת ההיריון, ופסיקת פיצוי לאדם שנולד כשהוא סובל ממומים אשר מניעתם כרוכה במניעת לידתו מעוררת קשיים משפטיים וערכיים כאחד. עם זאת, זכותו של אדם להיוולד ללא מום הכריעה, ונפסק כי במקרים בהם ייקבע כי תוכח רשלנות רפואית אשר הביאה ללידתו של אדם כשהוא סובל ממום, וייקבע כי מוטב היה לו אלמלא נולד (מקרה של "טוב מותי מחיי"), הרי שמדובר בהולדה בעוולה, והאדם יהיה זכאי לפיצוי.

בתביעות רשלנות רפואית על התובע להוכיח שלושה פרמטרים: רשלנות, נזק וקיומו של קשר סיבתי ביניהם. היינו; במקרה של רשלנות רפואית במעקב היריון על התובע להוכיח כי הצוות הרפואי התרשל במעקב ההיריון, כי נגרם לו נזק, וכי הנזק שנגרם לו נובע מהרשלנות הרפואית. במקרה של מומים שלא אובחנו באולטרהסאונד, למשל, על התובע להוכיח כי במועדים הרלבנטיים לתביעה עמדו בפני הצוות הרפואי הידע והמכשור אשר אפשרו לאבחן את המומים.

הפיצוי המוענק לנפגע כולל פיצוי בגין נזק ממוני ופיצוי בגין נזק בלתי ממוני. הנזק הממוני כולל הפסדי שכר שייגרמו לו במהלך חייו כתוצאה מנכותו, הוצאות בגין טיפולים רפואיים, הוצאות סיעוד, אביזרים רפואיים וכיו"ב. הנזק הבלתי ממוני מתייחס לכאב וסבל שנגרם וייגרם לנפגע במהלך חייו כתוצאה מנכותו.
בנוסף לכך, הורי התובע יהיו זכאים במקרים מסוימים לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו וייגרמו להם כתוצאה מגידולו של הקטין, כגון הפסדי שכר – במידה שנגרמו להם – העסקת מטפלים, התאמת הבית לצרכיו של הקטין וכיו"ב.

חשוב לציין שתביעה בגין רשלנות בהיריון מתיישנת יום לפני הגיע הנפגע לגיל 25 שנה, ואילו תביעת ההורים מתיישנת שבע שנים פחות יום ממועד הלידה, על אף שבפועל במקרים רבים מוגשות תביעות ההורים לאחר מכן. עם זאת, רצוי להימנע מהגשת התביעה שנים רבות לאחר הלידה, היות שמטבע הדברים, במקרה זה זיכרונה של האם לגבי העובדות הרלבנטיות עלול להיפגע, ובנוסף לכך עלול להיווצר קושי באיתור התיעוד הרפואי, ובשני אלה יש כדי להקשות על התביעה.

לתביעת רשלנות רפואית בכלל, ולתביעה בגין רשלנות בהיריון בפרט, יש לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית שתתמוך בטענות הנוגעות לנושאים הרפואיים. בתביעות אלו על התובע להוכיח הן את רשלנות הרופא או המוסד הרפואי והן את הנזקים הרפואיים שנגרמו לו. לפיכך, יש לצרף לכתב התביעה לפחות שתי חוות דעת רפואיות: האחת בתחום המיילדות והגינקולוגיה והשניה בדרך כלל בתחום נוירולוגיית ילדים. לעיתים קיים צורך גם בצירוף חוות דעת נוספות, בהתאם למספר המגבלות מהן סובל הקטין וסוגן. למשל, במקרה בו הקטין סובל מחירשות יש לצרף גם חוות דעת של מומחה בתחום אף אוזן גרון.

לפיכך, בטרם הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בהיריון נהוג להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הגינקולוגיה והמיילדות, ולקבל את חוות דעתו. במידה שהמומחה סבור שקיימת רשלנות, הוא עורך חוות דעת רפואית לבית המשפט, המשמשת בסיס לתביעה, ובנוסף יש לפנות למומחה רפואי בתחום הרלוונטי על מנת שיערוך חוות דעת המתייחסת לנכותו של התובע.