על מה תובעים רשלנות רפואית במהלך ניתוח?

תביעות רבות המוגשות בגין רשלנות רפואית בארץ נובעות כתוצאה מטיפול רפואי רשלני במהלך ניתוח.

הצלחת הניתוח תלויה במכלול של מרכיבים וביניהם מיומנותו של הרופא, מקצועיות הצוות המנתח, הכרת ההיסטוריה הרפואית של החולה, תיאום בין אנשי הצוות הרפואי, שימוש בטכנולוגיה מתאימה ועוד.
כאשר מוגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח, על המטופל להוכיח כי הרופא המנתח לא עמד במבחן ה"רופא הסביר", קרי כי הרופא לא פעל על פי הנורמות המקובלות בעולם הרפואי בנוגע לנשוא התביעה.

בית המשפט צריך לבחון האם המנתח לא פעל במיומנות הנדרשת ממנו על פי הידע המקצועי בנושא ועל פי כללי הזהירות אשר מצופים ממנו כרופא נבון וסביר. כמובן שכל החלטה או שיקול בהם נקט הרופא במהלך הניתוח, תלויים בנסיבות המקרה וצריכים להיתמך בידע המקצועי הידוע ובניסיון הקודם.

יצוין כי הליך הניתוח אינו מתייחס רק לביצוע הניתוח עצמו, ויש לבחון את פעולותיו של הצוות הרפואי גם בשלב הטרום ניתוחי וההכנה לניתוח. טרם ביצוע ניתוח, על הרופא להכיר היטב את המטופל, את ההיסטוריה הרפואית שלו ואת מצבו הבריאותי על מנת לאבחן את המחלה ולבדוק את האפשרויות החלופיות האפשריות.

בהתאם לחוק זכויות החולה, טרם ביצוע הניתוח, הרופא מחויב למסור למטופל אינפורמציה רפואית הכוללת את כל פרטי הניתוח לרבות הסיכונים, סיכויי ההצלחה, תהליך ההחלמה, החלופות האפשריות וכו', ולקבל את הסכמתו מדעת בכתב.

בניגוד להליכים רפואיים אחרים, אשר בהם הסכמה מדעת יכולה להיות תקפה גם בעל פה או בתנועות גוף, במידה וההליך הרפואי כולל ניתוח, דרושה הסכמה מדעת בכתב.

כאשר מבוצע ניתוח רפואי ללא הסכמה מדעת של המנותח בהתאם לחוק זכויות החולה, נוצרת עילה לתביעה בגין רשלנות המנתח. מדובר באחת העילות השכיחות להגשת תביעה שכן ניתוח ללא הסכמה מדעת משמעותו שהמנותח החל את ההליך הרפואי וזאת מבלי שניתנו לו כל הפרטים הרלבנטיים לגביו.

בהקשר זה יש לציין, שעוולת ההסכמה מדעת הינה עצמאית ועומדת בפני עצמה, כך שאין לה כל קשר לשאלה אם הטיפול הרפואי שניתן בסופו של יום היה טיפול ראוי אם לאו. כלומר, גם אם הטיפול הניתן הוא טיפול רפואי ראוי, משקיימות דרכי טיפול חלופיות, זכותו של החולה לפי סעיף 13 לחוק זכויות החולה, לקבל הסבר על דרכי הטיפול החלופיות האפשרויות, כדי שיוכל להחליט בעצמו על דרך הטיפול הרצויה לו.

יש לציין כי החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של "הסכמה מדעת', ובית המשפט יבחן האם הועברה למטופל מלוא האינפורמציה על פי חוק, והאם טופס ההסכמה מהווה באופן שלא משתמע לשני פנים ביטוי להסכמה זו. מאידך, על המטופל יהיה להוכיח כי לא קיבל את כל האינפורמציה אשר לה הוא זכאי לפני תחילתו של ההליך הרפואי.

בהקשר זה יצוין כי ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר. כך לדוגמא, ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת בניתוחים לצורך טיפולים קוסמטיים ופלסטיים – שאינם דחופים או הכרחיים – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, נוסף על התייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים.
הזיקה בין פרטי המידע הרלוונטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה, שכן סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עמו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה.