כיצד נזהה רשלנות רפואית בלידה?

לידה הינה רגע השיא של הבאת חיים חדשים לעולם. היא מסתיימת ברוב המכריע של המקרים באושר גדול, אך למרבה הצער, לעיתים קורה שדבר מה מסתבך בשלב קריטי זה, וכתוצאה מכך נגרמות תוצאות קשות.

רשלנות רפואית בלידה מתחלקת לשני סוגים עיקריים: רשלנות רפואית שפוגעת ביילוד ורשלנות רפואית שפוגעת באם.
רשלנות רפואית שפוגעת ביילוד הינה בראש ובראשונה אי אבחון או אי טיפול במועד במצוקה של העובר. בזמן התכווצות הרחם או במהלכו של ציר, מופיעות האטות בזרימת הדם מהאם לעובר דרך השלייה, אשר יש בהן, בתנאים מסוימים, כדי לגרום להפחתה בכמות החמצן המוזרמת לעובר וכתוצאה מכך, עלול להיגרם לו נזק, בעיקר נזק מוחי.

לפיכך, במהלך הלידה מבוצע ניטור של פעימות לב העובר, וכן ניטור של הפעילות הרחמית של האם. הניטור מאפשר לזהות במועד מצוקה עוברית, המתבטאת בהאטות בקצב לב העובר ו/או בהיעדר האצות מספיקות. היות שכאמור, צירי האם עלולים לגרום לירידה מסוימת בחיוניות של העובר, יש לוודא כי זו אינה מסכנת אותו.

כאשר מאובחנת מצוקה עוברית, פועלים כדי להביא את הלידה לכלל סיום במהירות האפשרית – באמצעות לידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים) או ניתוח חירום קיסרי, בהתאם לקצב התקדמות הלידה וחומרת המצוקה העוברית. מצוקה עוברית עלולה להתרחש מסיבות שונות, למשל, כתוצאה מחבל טבור הכרוך סביב צוואר העובר, היפרדות שליה אשר מונעת או מפחיתה את מעבר החמצן מהאם לעובר או כאמור, הפחתה בכמות החמצן המועברת לעובר כתוצאה מצירי האם או מהתכווצויות רחמיות.

מצוקה עוברית אשר אינה מטופלת במועד עלולה לגרום לשתי תוצאות הרות אסון: פגיעה מוחית בלתי הפיכה של היילוד או אף מותו ברחם אמו או זמן קצר לאחר הלידה.
רשלנות רפואית נוספת הפוגעת ביילוד קשורה בחילוץ לקוי של העובר מתעלת הלידה, סיבוך המתרחש בדרך כלל כאשר מדובר בעובר גדול, או באי ביצוע ניתוח קיסרי בנסיבות בהן לידה נרתיקית מסכנת את העובר בשל גודלו. הסכנה במקרה כזה היא לאירוע המכונה "פרע כתפיים", המהווה למעשה כליאת כתפי היילוד בתעלת הלידה, אשר עלול, במקרים מסוימים, לגרום לשיתוק ע"ש ארב – שיתוק שיכול להיות בדרגה קלה עד קשה, באחת מהידיים או בשתיהן. על מנת למנוע מצב זה, יש לבצע הערכת משקל הן במהלך ההיריון והן במועד קבלת האישה ללידה, ובמידה שמתגלה כי העובר גדול (עובר "מקרוזומי" מוגדר כעובר השוקל למעלה מ-4,000 גר'), ובמיוחד אם מצטרפות לכך נסיבות נוספות כגון סוכרת היריון והיריון עודף (היריון שנמשך מעל 41 שבועות), יש לשקול יילוד באמצעות ניתוח קיסרי. טעויות בהערכת המשקל עלולות לגרום קבלת החלטה שגויה של יילוד בלידה נרתיקית, ובמקום בניתוח קיסרי, וכתוצאה מכך לאירוע של פרע כתפיים. במסגרת השיקולים שיש להביא בחשבון בטרם קבלת ההחלטה על אופן היילוד, מצויים גם מידות גופה של האם (שכן ברור כי יכולתה של יולדת נמוכה ובעלת אגן צר ללדת עובר גדול בלידה נרתיקית קטנה יותר) והיסטוריה של לידת ילדים גדולים בלידה נרתיקית בעבר, המטה את הכף דווקא לטובת לידה נרתיקית.

רשלנות רפואית נוספת הפוגעת ביילוד עלולה להיגרם כתוצאה מאי מניעת לידה מוקדמת או מביצוע פרוצדורה העלולה לגרום ללידה מוקדמת, למשל, דיקור מי שפיר בשלב מאוחר של ההיריון. לידה מוקדמת עלולה לגרום לנזקים קשים ביותר ליילוד, וככל שהלידה מתרחשת בשלב מוקדם יותר, צפויים הנזקים, כמובן, להיות חמורים יותר. לידה מוקדמת המתרחשת כאשר מערכות גופו של היילוד עדיין אינן בשלות דיין ואינן מסוגלות לתפקד כראוי מחוץ לרחם עלולה לסכן את חיי היילוד, וגם פגים ששורדים סובלים לעיתים קרובות מנזקים קשים. לכן, במקרים בהם קיים סיכון ללידה מוקדמת מוטלת על הרופאים החובה להסביר להורים את הסיכונים שעלולים לנבוע מכך, ולעיתים, כאשר מדובר בשלב מוקדם מאוד של ההיריון, אף לאפשר להם לשקול הפסקת היריון, על מנת למנוע נזקים פוטנציאליים אלה. עם זאת, חשוב לציין, כי קיימים, כמובן, גם מקרים בהם גם לידה מוקדמת מסתיימת בהולדת תינוק בריא.

רשלנות רפואית הפוגעת באם עלולה, במקרה הקשה ביותר, להסתיים במותה של האם במהלך הלידה או בסמוך לאחריה. קיים סיבוך חמור של תסחיף מי שפיר, המתרחש אחת ל-1:8,000 עד 1:80,000 הריונות, ומתבטא בפגיעה פתאומית באחת המערכות החיוניות של האם: מערכת הנשימה והחימצון, המערכת הקרדיו-וסקולרית או מערכת הקרישה. פגיעה פתאומית זו, העלולה להתרחש במהלך הלידה או סמוך לאחריה, מהווה סכנה חמורה לחיי האם, ועלולה להסתיים במותה גם במקרים בהם הטיפול הרפואי הינו אופטימלי ומיידי. תסחיף מי שפיר עלול להתבטא, בין היתר, בדמם רחמי מאסיבי ובלתי נשלט. דמם כזה עלול להופיע גם ללא קשר לתסחיף, ולנבוע מסיבות אחרות, כגון קרע תוך רחמי. נוכח סיכונים אלה, אשר חשוב להדגיש כי הינם נדירים, ברורה החשיבות של פיקוח ובקרה הדוקים על מצבה של היולדת הן במהלך הלידה והן לאחריה, ואבחון וטיפול מהירים ונכונים במקרה של הידרדרות פתאומית במצבה.

רשלנות רפואית נוספת הפוגעת באם הינה פגיעה ברחם, העלולה להתרחש, למשל, כאשר מבוצעת השראת לידה תרופתית (כגון באמצעות פיטוצין) בלתי מבוקרת או במינון גבוה מדי, במיוחד באישה ולדנית. כתוצאה מכך עלול להיגרם קרע ברחם, המסכן את חיי האישה והטיפול בו עלול לחייב כריתה של הרחם.

בתביעות רשלנות רפואית על התובע להוכיח שלושה פרמטרים: רשלנות, נזק וקיומו של קשר סיבתי ביניהם. היינו; במקרה של רשלנות רפואית בלידה על התובע להוכיח כי הצוות הרפואי התרשל במהלך הלידה או בסמוך לאחריה, כי נגרם לו נזק, וכי הנזק שנגרם לו נובע מהרשלנות הרפואית. כך, למשל, במקרה של שיתוק מוחין, על התובע להוכיח כי שיתוק המוחין נובע מרשלנות רפואית בלידה ולא מסיבות אחרות.

הפיצוי המוענק לנפגע ברשלנות רפואית כולל פיצוי בגין נזק ממוני ופיצוי בגין נזק בלתי ממוני. הנזק הממוני כולל הפסדי שכר שייגרמו לו במהלך חייו כתוצאה מנכותו, הוצאות בגין טיפולים רפואיים, הוצאות סיעוד, אביזרים רפואיים וכיו"ב. הנזק הבלתי ממוני מתייחס לכאב וסבל שנגרם וייגרם לנפגע במהלך חייו כתוצאה מנכותו.

בנוסף לכך, במקרים מסוימים הורי התובע יהיו זכאים לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו וייגרמו להם כתוצאה מגידולו של הקטין, כגון הפסדי שכר – במידה שנגרמו להם – העסקת מטפלים, התאמת הבית לצרכיו של הקטין וכיו"ב.
חשוב לציין שתביעה בגין רשלנות בלידה מתיישנת יום לפני הגיע הנפגע לגיל 25 שנה, ואילו תביעת ההורים מתיישנת שבע שנים פחות יום ממועד הלידה, על אף שבפועל במקרים רבים מוגשות תביעות ההורים לאחר מכן. עם זאת, רצוי להימנע מהגשת התביעה שנים רבות לאחר הלידה, היות שמטבע הדברים, במקרה זה זיכרונה של האם לגבי העובדות הרלבנטיות עלול להיפגע, ובנוסף לכך עלול להיווצר קושי באיתור התיעוד הרפואי, ובשני אלה יש כדי להקשות על התביעה.

לתביעת רשלנות רפואית בכלל, ולתביעה בגין רשלנות רפואית בלידה בפרט, יש לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית שתתמוך בטענות הנוגעות לנושאים הרפואיים. בתביעות רשלנות רפואית על התובע להוכיח הן את רשלנות הרופא או המוסד הרפואי והן את הנזקים הרפואיים שנגרמו לו. לפיכך, יש לצרף לכתב התביעה לפחות שתי חוות דעת רפואיות: האחת בתחום המיילדות והגינקולוגיה והשניה בדרך כלל בתחום נוירולוגיית ילדים. לעיתים קיים צורך גם בצירוף חוות דעת נוספות, בהתאם למספר המגבלות מהן סובל הקטין וסוגן.

לפיכך, בטרם הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה נהוג להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הגינקולוגיה והמיילדות, ולקבל את חוות דעתו באשר לקיומה של רשלנות רפואית בלידה. במידה שהמומחה סבור שקיימת רשלנות, הוא עורך חוות דעת רפואית לבית המשפט, המשמשת בסיס לתביעה, ובנוסף יש לפנות למומחה רפואי בתחום הרלבנטי על מנת שיערוך חוות דעת המתייחסת לנכותו של התובע.