סיבוכים העלולים להתעורר מרשלנות במהלך ברית מילה

רשלנות רפואית בברית מילה
רשלנות רפואית בברית מילה

ברית מילה הינה פעולה ניתוחית לכל דבר ועניין, אשר במהלכה הרופא / המוהל, מסיר את עור העורלה, מהעטרה של הפין. כמו פעולות ניתוחיות אחרות,

גם ברית המילה, טומנת בחובה סיבוכים וסיכונים עבור הנימול, ואף עלולה חלילה להותיר אותו עם נזקים קשים ונכות לכל משך ימי חייו.

הסיבוכים המוכרים והנפוצים העלולים להופיע לאחר ברית מילה, הינם דימום יתר אינטנסיבי מהעורק הפרנולארי בפין, פגיעה בפתח השופכה של איבר המין, פגיעות אסטטיות כגון חסר עור, עודף עור, עקמת של הפין, תסביב של הפין, ציסטה על גבי הפין, ופגיעה בעטרה, זיהום של הפצע הניתוחי, ובמקרים נדירים גם אובדן של חלק מאיבר המין.

בהתאם לסטטיסטיקה הידועה כיום, כ – 97% מהגברים החיים בישראל הינם נימולים, ובכל שנה מתבצעות בארץ כ – 40,000 בריתות. נתון סטטיסטי נוסף הינו, כי אחוז הבריתות בארץ, אשר בעקבותיהן נגרמים סיבוכים המצריכים טיפול רפואי, הינו עד 6% מכלל הבריתות. מן הראוי לציין כי מרבית הסיבוכים והנזקים המופיעים לאחר ברית מילה, הינם כאלה המוגדרים כ"קלים" וחולפים, אשר על ידי מתן טיפול רפואי נכון, ניתן לפתור אותם מבלי שנותר לנימול נזק לצמיתות.

יחד עם זאת, כאמור, רשלנות רפואית בברית מילה, עלולה במקרים מסוימים לגרום לנזקים קשים לאיבר המין, ולנכות צמיתה.

כך למשל, באחד מפסקי הדין הידועים העוסקים בנזקים שנגרמו לנימול כתוצאה מרשלנות רפואית של המוהל, באותו מקרה – "הרב ניסים זאב", נדון מקרה בו לאחר ברית המילה, התינוק סבל מדימום אינטנסיבי מאיבר המין, אולם המוהל, לא הנחה את הוריו לפנות עימו באופן מיידי להיבדק על ידי רופא, ותחת זאת ניסה להתמודד עם הסיבוך בעצמו, על ידי כך שחבש את איבר המין פעם נוספת, ולחץ באצבעותיו על הפצע הניתוחי, עד שהדימום פסק.

במהלך הימים שלאחר מכן, בדק המוהל את התינוק במספר הזדמנויות, כשבאחת מהן נצפה כתם חום על גבי איבר המין, אולם בכל אחת מהפעמים בהן הוא בדק את התינוק, נמנע המוהל מלהנחות את ההורים לפנות לבדיקת רופא, ואף יצר בפני ההורים את הרושם, כאילו מדובר בתופעות שיחלפו מעצמן עם הזמן. מספר ימים לאחר מכן, התברר כי נגרם לנימול נמק באיבר המין, כתוצאה מחבישה הדוקה מידי שביצע המוהל, וכתוצאה מכך איבד התינוק שני שלישים מאיבר מינו.

במסגרת פסק הדין שניתן בפרשה זו, בית המשפט קבע, כי שעה שברית מילה המבוצעת על ידי רופא, מהווה פעולה רפואית לכל דבר ועניין, ועל הרופא המבצע ברית מילה לקיים את כל החובות והמחויבויות המוטלות עליו במסגרת היחסים שבין רופא למטופל, הרי שאין לראות במוהל המבצע ברית מילה – כקיום מצווה דתית, כמי שעוסק ברפואה.

לפיכך, נפסק כי מידת הזהירות והמקצועיות הנדרשת ממוהל בעת ביצוע תפקידו, אשר אי עמידה בה יביא לחיובו בפיצוי הנימול עבור נזקים שנגרמו לו במהלך הברית, הינה שונה מזו המוטלת על רופא, ופעולותיו של המוהל יבחנו בהשוואה למצופה ממוהל, ולא מהמצופה מרופא.

בנסיבות שנדונו באותה פרשה, בית המשפט קבע, שכאשר המוהל עמד על כך שהתפתח אצל הנימול סיבוך בעקבות ברית המילה שהוא ביצע לו, אסור היה לו לקבוע אבחנות ולבצע טיפולים, שכן הכישורים והסמכות לעשות את אלה נתונים אך ורק בידי מי שהינו רופא המורשה לעסוק ברפואה על ידי משרד הבריאות, והייתה מוטלת עליו החובה להפנות את התינוק באופן מיידי לבדיקה, אבחון וטיפול על ידי רופא.

לאור העובדה שהמוהל לא פעל כך, נקבע כי הוא הפר את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליו כמוהל כלפי הנימול, והוא חויב לפצות את הנימול בגין הנזקים שנגרמו לו, עקב הביצוע הרשלני של הברית.

בדומה לכלל התביעות שעניינן רשלנות רפואית, גם לתביעה שעניינה רשלנות במהלך ביצוע ברית, יש לצרף חוות דעת של מומחה רפואי, לצורך תמיכה בטענות הרפואיות המועלות במסגרת התביעה, במסגרתה יפורטו המעשים והמחדלים של מבצע ברית המילה, המהווים סטייה מפרקטיקה סבירה ומקובלת, והנזקים שנגרמו לתובע בגין אותה רשלנות.