המונח המשפטי רשלנות קבוע בסעיף 35 לפקודת הנזיקין כך:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות — הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

עוולת הרשלנות באה להטיל אחריות בגין נזק שנגרם בשל סיכון בלתי סביר והיא משתרעת על תחומים משתנים של פעילות אנושית.

בפסקי הדין המנחים בנושא, נקבע כי בבואנו לבחון האם במקרה נדון בוצעה רשלנות, עלינו לשאול את עצמנו שלוש שאלות מרכזיות:

האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק

שאלה זו דורשת קיומם של שני יסודות מצטברים:

היסוד הראשון – קיומה של חובת זהירות מושגית בין המזיק לבין ניזוק: חובת זהירות מושגית נקבעת על פי מבחן הצפיות – האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק, כאשר הדגש הוא כי מדובר בצפיות כוללת ללא קשר לנסיבותיו הספציפיות של המקרה. הכוונה היא כי חובת הזהירות המושגית עוסקת בקטגוריות שלמות של מזיקים, ניזוקים, נזקים ופעולות במנותק מעובדותיו הקונקרטיות של אירוע ספציפי.

לדוגמא, בכל מקרה בו מתרחש נזק לעובד במסגרת עבודתו אצל מעביד, ניתן לומר כי קמה חובת זהירות מושגית של המעביד כלפי עובדו שכן מעביד סביר צריך לצפות כי עובדו יכול להפגע במסגרת מקום עבודתו. ואכן, בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון נקבעו מקרים בהם מעצם טיב הקשר מתקיימת חובת זהירות מושגית, למשל ביחסי עובד-מעביד, רופא-מטופל, בעל מקרקעין כלפי המבקרים בשטחו ועוד.

היסוד השני: קיומה של חובת זהירות קונקרטית בין הניזוק הספציפי לבין המזיק הספציפי ביחס לנזק הספציפי או כפי שנקבע בפסיקה: "חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת בחללו של עולם, אלא מיוחדת היא למזיק ספציפי, לניזוק ספציפי, לנזק ספציפי ולהתנהגות ספציפית.

לדוגמא, האם במקרה בו מתבקש לבצע פעולת ריתוך מסוימת על פי הוראת מעבידו, ניתן לצפות אפשרות כי במסגרת פעולת הריתוך הספציפית עלול להיגרם לעובד נזק. במידה והתשובה לכך חיובית, הרי שקמה חובת זהירות קונקרטית.

האם המזיק הפר את אותה חובת זהירות

במידה והשבנו לשאלה הראשונה בחיוב, יש לבחון האם בנסיבות המקרה הספציפי, המזיק הפר את חובת הזהירות שלו כלפי הניזוק. אם ניקח את הדוגמא המובאת לעיל ונוסיף נתון נוסף לפיו המעביד לא סיפק לעובד, עת שביקש ממנו לבצע את פעולת הריתוך, מגן עיניים מפני הגיצים שעלולים לעוף במהלך הריתוך, הרי שהמעביד הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.

האם הפרת החובה היא שגרמה נזק

משהשבנו על שתי השאלות הראשונות בחיוב, יש לבחון האם קיים קשר בין הפרת החובה (כמו בדוגמא שלנו כאשר לא ניתן לעובד מגן לעיניים) לבין הנזק שנגרם (פגיעה בעיניים).

במידה וגם על תשובה זו השבנו בחיוב, הרי שלנו מקרה של רשלנות בר פיצוי.

עם זאת נדגיש כי ראוי ויש הכרח להיוועץ עם עורך דין ביחס לאפשרות תביעה בשל נזקים שנגרמו עקב וכתוצאה מרשלנות של מזיק.